חוויות מהרפובליקה של מקדוניה

טיול,  מפגשים, הימצאות : מקדוניה
גלית  אישתי ואני  איציק זמיר, באוטו- בית  שלנו כך  אנו  קוראים  למוטו –קראוון שלנו, איתו  שוהים  אנחנו  ברפובליקה  של  מקדוניה,  ספטמבר  ואוקטובר  2007 חודש  מרתק בו  הגענו  להרבה  תובנות, להרבה  הרבה  הפתעות ונשארנו עם  יותר  שאלות, מאלו שאיתן  באנו.

הזמינו מלון במקדוניה ללא עמלות תיווך, עד 75% הנחה לחצו כאן להזמנה מאובטחת!

ערב  ,הגשם  יורד  ללא  הפסקה מאז הצהרים, אנחנו  מכונסים  באוטו  שלנו, גלית  מכינה  מרק  חם, הגזיה דולקת, מחממת את  החלל  הקטן  הפרטי  שלנו, אנחנו העיירה  דלצאבו     (DELCOVO )    עיירה   מוזנחת ,על  שם  הגיבור הלאומי, אנו  נזכרים  שהרחוב  הראשי  בסקופיה  הבירה  קרוי על  שמו, ואילו כאן, עזובה, ערמות  אשפה, ובעיקר  איזו עליבות  אופיינית  למה  שאפילו  רק נגע  ב"קומוניזם  המשחרר". מחר  אנחנו  חוצים  לבולגריה , חוזרים  לאיחוד  האירופי, על  בולגריה  (ורומניה ) באיחוד  האירופי בפעם  אחרת) אבל פורמאלית  זו עובדה. בינתיים  פה  בדלצבו, אנחנו  מהרהרים  בקול, ומנסים לעשות  סיכום ראשוני  של  החודש  הזה, שהיינו כאן  במקדוניה. בערך  לפני  חודש, וגם  אז  בלילה  גשום, בעיר  קיושטנדיל  בבולגריה, ישבנו ושוחחנו, מה  מחכה  לנו  מחר  בכניסה  למקדוניה, ודי חששנו, גם מבעיות  טכניות ממעבר  הנבול  עם  רכב עם רישוי רומני, ודרכונים  ישראליים,  וגם  לאיזו ארץ אנחנו  נכנסים ,אני הערכתי "רומניה  לפני  עשרים  שנה "  גלית  חשבה :בכל  זאת הארץ  הייתה  חלק מיוגוסלביה  ,האם יתכנו  פערים  כל כך  גדולים  מארצות  כמו קרואטיה  וסלובניה " בפועל   חששנו  בעיקר  אני  ,לא ישנתי  טוב בלילה ההוא.  עכשיו  כאן  בדאלצבו,  הגשם  ניתך,  אבל  המרק  מוכן, לובשים  עוד  סוודר, יודעים  שהחורף  מתקרב, וצריך  ל חזור אך  היינו  רוצים  להישאר  עוד ,אין ספק  שהיה  לנו  מאד  מעניין, לא  היה  רגע  דל.

ראשית  האנשים, מאד ידידותים ,עיניים  בורקות, כמעט  בלי  שפה, רובם הבינו היטב  את  הסיטואציה של "תיירים  בארץ זרה שאינם  יודעים  מקדונית  אך מתעניינים וזקוקים  לעזרה " וזאת בניגוד  חריף לבולגרים  הכל  כך "כבדים " כאן  קרוב, מעבר  לגבול. נכון  יש ויש, זו אמירה  מכלילה, אך  אין  ספק  בלבנו, לאחר  שנים לא מעטות כאן בבלקן, שיש  הבדלים בין ארץ לארץ ובין עם  לעם, נראה  לי  שאנחנו  לא  גזעניים ולא קיצוניים אך מתפתחת  סימפאטיה לעמים  מסוימים  יותר  מלאחרים  כתוצאה  מהמפגש  הבלתי  אמצעי עם  האנשים.

מקדוניה " קיבלה "  ציון  גבוה  בתחושות  שלנו. בחוץ  גוברת  הרוח, והטמפרטורות  צונחות ,אנחנו  מבינים  שצריך  לחזור ,נודה למזג  האוויר  שהיטיב  עמנו  כל  החודש ששהינו  כאן.
בבוקר  עוד היינו  בעיירה  וולובו, אתר  תיירות, לים אגמון  יפיפה, נקי, צבעי שלכת  "בוערים " בעצי  האשור  בעיקר, וכאן  בחוץ  ההפך  הגמור, גם  כאן הנופים  מחוץ לעיירה  יפים, הניגוד  בין  העיירה  לבין  הסביבה  בה  היא  נמצאת  בלתי  נתפס.
שוחחנו  על  כך שהארץ  כמו  ניתקה  עצמה  מהישג  מידי ,היו  אנשים שאמרו במפורש, חשוב  לנו  להיפגש  לדבר, לשתות  ביחד, ואיננו  מתלהבים  מארצות מערב  אירופה, ששם  האנשים  "לא  רואים  "את  שכניהם, ועובדים  מבוקר
עד  ערב .שמענו  זאת פעמים  רבות  ומאנשים  שונים, ובעלי  סטטוס חברתי שונה  מכדי  שיהיה  מקרי.
והנופים, והחקלאות.  והלבוש, והנשים.  על כך נספר  בפעם  אחרת.

את  הגבול  עברנו במעבר הרים בגובה 1400 בערך  בערפל כבד וגם בבולגריה נסענו  בערפל  סמיך  עוד  שעה  ארוכה.

מתכננים טיול לבלקן, אולי תוסיפו גם את איי יוון

מלונות במקדוניה פרטים והזמנה מאובטחת באינטרנט